<h1>ספר הבתים שער נט"י שער שלישי</h1>
<h2>דף נג:</h2>
א. כלי שאינו מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים. ובכל הכלים נוטלין לידים אפילו בכלי גללים וכלי אבנים ובכלי אדמה, ואין נותנין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית. כתב הרב בעל התוספות המגופה או שולי המחץ שיושבין שלא מסומכין, אם מחזיקין רביעית נוטלין מהם לידים, ולא אמרו אין נוטלין אלא כשאין יושבין שלא מסומכין, ולא נתברר לי.
ב. אם תקן המגופה לנטילה נוטלין ממנה לידים. וכן החמת שתקנה נוטלין ממנה לידים, לר"ם. מלשון הר"ם שמענו צריך שיתקן אותם לנטילה, אבל אם לא תקנם לנטילה אע"פ שמחזיקין רביעית אין נוטלין ממנו מפני שאינו כלי. ויש מי שפסק שאפילו תקנם לנטילה אם אינם יושבין שלא מסומכין אין נוטלין מהם לידים, והר"ם לא באר זה. השק והקופה אע"פ שתקנם וזפתן אותן בזפת וכיוצא בהן, אין נוטלין מהם לידים, לפי שאינם עשויין לקבל משקין.
ג. לא יתן לחברו בחפניו מפני שאין נוטלין לידים אלא בכלי, יש מן הגדולים שכתב שאם נטל ידו אחת מן הכלי וחזר ונתן מים באותה יד שנטלה, ושפך על ידו אחרת שלא נטלה ידיו טהורות, שלא אמרו אלא שלא יתן לחברו בחפניו. ויש מי שאמר שאפילו נטל מידו על ידו אחת ידיו טמאות. וזה נראה עיקר, שהרי אמרו אין נוטלין לידים אלא בכלי.
ד. כלים שנשתברו שבירה המטהרת אותם מידי טומאה אין נוטלין מהם לידים שהן שברי כלים, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק ששברי כלי חרס אם מחזיקין רביעית נוטלין מהם לידים ואפילו באו מכלים גדולים שאין מקבלין טומאה. ונראין דבריו בזמן שתקנם לכך שעשאן כלים מיוחדים לנטילה, אבל אם לא תקנם לבד אין נוטלין מהם לידים.
ה. יש מן הגדולים שפסק חבית שנקבה ועשאה בזפת ונשברה, אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית תורת כלי עליה ונוטלין ממנה לידים. אבל חרס שנקב וסתמו בזפת אין נוטלין ממנו לידים שאין תורת כלי עליו, ונראין דבריו. וכגון שלא תקנו לכך אבל אם תקנו לכך נוטלין ממנו לידים.
ו. יש מן הגדולים שכתב שהטובל ידיו בנהר וכיוצא בזה מברך על שטיפת ידים. ויש מי שכתב שמברך על טבילת ידים. כתב הר"ש בן אדרת ורבותינו הורו שמברך על נטילת ידים אע"פ שאין כאן נטילה, שבכלל טבילה נטילה שבכלל מאתים מנה, והרי הוא מטביל מפני שנצטוו על הטבילה ועליה הוא מברך. יש מן הגאונים שאמר שאין מברכין על נטילת ידים אלא כשנוטל בכלי, שברכת נטילה היא על שם הכלי שנקרא אנטל, ומה שכתב הר"ש נראה לנו עיקר.
ז. כתב הר"ש בן אדרת הכלי שדולין בו מים מן הנהר או מן הבור אם נקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים, אבל אם היה על גב הנהר או על הבור וקלוח המים יורד ממנו לנהר או לבור מטבילין ממנו לידים, שהקלוח מחבר בינו ובין המים שבבור או בנהר, והרי הוא כמטביל בבור או בנהר, והר"ם לא הביא זה. ויראה לי שיש לו נסחא אחרת בנסחת הרי"ף.
ח. הכל כשרין ליטול לידים ואפילו חרש שוטה וקטן שאינו צריך כונה לנטילה. כתב הר"ש בן אדרת הנוטל צריך שיכוין שהוא נוטל לאכילה, נתכוון הנוטל ולא נתכוון הנותן, או שנתכוון הנותן ולא נתכוון הנוטל, ידיו טהורות. והר"ם לא הביא זה. ויראה לי שדעתו שאין זה כהלכה.
ט. יש מן הגדולים שכתב הגוי והנדה וכל הטמאים כשרין לטול ידים לחולין, אבל לאוכלי תרומה נדה וזב וזבה וכל מטמא במשא פסולין.
י. הקוף נוטל לידים, לר"ם. והראב"ד פסק שאינו נוטל, ונראין דברי הר"ם. יש מי שאמר שלא אמרו אלא בקוף המחקה חקוי אדם, אבל לא בהמה וחיה אחרת. ויש מי שאמר שכן הדין לכל בהמה וחיה. וזה נראה שהרי אין לנו בנטילת ידים אלא שיהיו מכח נותן איזה בעל חיים שיהיה.
יא. אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו או על ידיו, או יטה החבית על ידו ויטול, או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השניה.
יב. כתב הרב בעל ההלכות גדולות, המשכשך ידיו בתוך כלי שיש בו רביעית ידיו טהורות כאלו נטל מן הכלי. יש מן הגדולים שכתב והוא שיהיה כלי המטלטל, אבל תוך השוקת וכיוצא בזה מן הדברים המחוברים בקרקע הרי הוא כקרקע ולא יצא ידי נטילה. ויש מי שפסק שלא יצא ידי נטילה אלא כשיטול מן הכלי. וזה נראה עיקר, וכן דעת הר"ם.
יג. השוקת שדולה אדם בידו או בגלגל ונותן לתוכן, והמים נמשכין ממנה באמה והולכין ומשקין הירקות או הבהמה, והניח ידיו בשוקת ועברו המים ושטפו על ידיו לא עלתה לו טבילה, שהרי אין כאן נותן על ידיו, ואם היו ידיו קרובות לשפיכת הדלי עד שנמצאו המים נשטפו על ידיו מכח נתינת האדם עלתה לו טבילה, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב הכיורות שיש להן כעין דדים שמריקין מהם מים לנטילה, ואותם דדין עומדין פקוקין, וכשרוצין ליטול נוטלין הפקק, נטילת הפקק הוא כח האדם והמים באין מכחו ונוטלין בהם. ויש מן הגדולים שכתב שלא נחשב לכח האדם אלא הקלוח הראשון, לפיכך צריך לחזור ולפקקו, שיבא בכל פעם ופעם מכח האדם.
